נשים היו רעבות אחרי הצהריים, כמוני, כמוך. ובמקום לנשנש משהו ולהיאנח: איך נפלתי על החטיף הזה, איך, הן פסעו מעדנות, הרימו את שולי השמלה ואמרו: יש לנו את זה, שעת תה. לארח, ללגום מעט ולוהט, לצרף את כל המעטפת הפחמימתית, לנוח, לחלום, לצבור כוח, לקדם את המחר, ולרקום ביחד חלומות שישנו את העולם.
גילוי נאות:
אין לנו מעדנות בסטודיו, אנחנו רצות. יש לנו צוות נשי, ואנחנו רעבות לפעמים. יש לנו תה, והרבה, ומכונת קפה עם קפסולות שאוזלות בקצב מהיר יותר מזה של שקיות התה. פחמימות ואורחים זה מאסט אצלנו, ולהגיש אישית רעיונות גדולים, זו פשוט העבודה שלנו.